סיבוכים

אין תוצאות מושלמות
רק המטופל עצמו יכול לקבוע עד כמה מוצלח הניתוח, ושביעות רצונו תלויה במידה רבה בתיאום הציפיות בין המטופל והמנתח.
על המנתח להבין את הצרכים האסתטיים האישיים של המטופל, ולהשתמש בשיטות העדכניות ביותר שברשותו כדי להשיג את התוצאה המבוקשת.
על המטופל להבין, ותפקידו של המנתח להסביר לו את זה, שאומנות המנתח, משוכללת ככל שתהיה, הינה מוגבלת והתוצאות תלויות במידה רבה באפיונים המיוחדים של האף, הפנים, העור והסחוס של המטופל.
להלן מספר דוגמאות
יש לאבחן אי-סימטריה מולדת, אפילו מזערית, בפנים של המטופל שכן היא תמשיך להתקיים אחרי הניתוח ותיצור רושם של אף מוסט. אם המטופל מבין את זה בעת ביקורו אצל המנתח, הוא יתעלם מהתחושה ויהיה מרוצה מהניתוח.
במקרה של אף שעבר טראומה ושקיימת בו סטייה זה זמן רב, לא ניתן יהיה להשיג אף ישר לגמרי, כיוון שלעור יש זיכרון אשר ימנע יישור מלא זה. הסטייה שתיוותר כמעט בלתי נראית, אולם אם המטופל לא הוזהר מראש הוא עלול להתאכזב מן התוצאה.
רווח גדול בין העיניים יוצר רושם של שורש אף רחב, אשר לא יעלם לאחר הניתוח. כשמעירים את תשומת ליבו של המטופל בעת בדיקת הפרופיל שלו, זה עוזר לו להבין את האפיונים המיוחדים של פניו.
יש לציין סנטר נסוג או בולט, כיוון שזה משפיע לרעה על הפרופיל. לפי סגר הפה ניתן יהיה להמליץ על טיפול אורתודנטי או ניתוח מקסילו-פציאלי, אשר יחד עם ניתוח האף ישפרו את הפרופיל באופן משמעותי.
עובי העור והסחוס שמתחתיו מגביל אותנו בקבלת קצה אף דק.
הסיבוך השכיח ביותר נותר הדימום מהאף בעיקר במקרים של ניתוחים במחיצה ובקונכיות. במקרה כזה על המטופל לגשת למיון לשם הכנסת פתילים מחדש. על כן לא מומלץ לנסוע למקום מרוחק מבית חולים או לטוס בשבועיים שלאחר הניתוח.
סיבוכים חמורים
למרבה המזל מדובר בתופעה נדירה ה ולרוב במקרים יוצאי דופן המתוארים בספרות.
כך למשל הופעת דלקת בקרום המוח בעקבות דליפת נוזל המוח כתוצאה משבר הינה נדירה ביותר ומחייבת אשפוז מידי וכן טיפול אנטיביוטי תוך ורידי כמו גם תיקון הדליפה בדרך אנדוסקופית.
אובדן חוש הריח, סיבוכים בעיניים וחסימת שק הדמעות אשר יצריך פתיחה באמצעות פעולה אנדוסקופית.
למרבה המזל לא נתקל ד"ר חזן בסוג זה של סיבוכים, אך הכשרתו מאפשרת לו לפתור אותם בעצמו אם יהיו כאלה.
כך למשל הופעת דלקת בקרום המוח בעקבות דליפת נוזל המוח כתוצאה משבר הינה נדירה ביותר ומחייבת אשפוז מידי וכן טיפול אנטיביוטי תוך ורידי כמו גם תיקון הדליפה בדרך אנדוסקופית.
אובדן חוש הריח, סיבוכים בעיניים וחסימת שק הדמעות אשר יצריך פתיחה באמצעות פעולה אנדוסקופית.
למרבה המזל לא נתקל ד"ר חזן בסוג זה של סיבוכים, אך הכשרתו מאפשרת לו לפתור אותם בעצמו אם יהיו כאלה.

השתלות ושתלים

שתלים עצמוניים

בניתוחי אף בסיסיים נהוג להשתמש בעת יישור המחיצה בחלק המוסט של המחיצה האחראי לחסימה ולשתול אותו לאחר העיצוב מחדש לתוך הקולומלה כדי להרים את קצה האף, או בגב האף כדי להגביה אותו, או להשתמש בו כשהוא מרוסק כדי להסוות שברים בולטים לעין כשהעור דק במיוחד. חשוב לציין שמומלץ לבצע את הניתוח הפלסטי של האף בזמן יישור המחיצה. שכן ניתוח פלסטי באף אצל מטופל אשר כבר עבר יישור מחיצה מצריך הסרת סחוס ממקום אחר כגון אפרכסת האוזן כדי לשפר את התוצאה. תמונה



בניתוחים מורכבים יותר, לעיתים קרובות יש צורך לקחת כמויות גדולות יותר של סחוס. ניתן יהיה להשתמש בכל סחוס של אפרכסת אחת או שתי אפרכסות מבלי ליצור עיוותים משמעותיים שכן הצלקת מאחורי האוזן בדרך כלל אינה נראית לעין. לעיתים נדירות יותר צריך לקחת סחוס מן הצלע, במקרה כזה הצלקת הינה באורך של 3 עד 4 ס"מ מתחת לשד. תמונה.

שתלים אלוגנאיים
הסיליקון והגורטקס שמשתמשים בהם לצורך יצור השתלים הללו אינם חומרים נקבוביים או נקבוביים למחצה ועל כן לא תצמח עליהם רקמה אנושית כל שהיא. דבר זה מסביר את אחוז דחיית השתלים הללו על ידי הגוף והופעת זיהומים לעיתים אפילו שנים לאחר הניתוח. וזאת הסיבה שבגללה אין ד"ר חזן משתמש בהם.

שתלים מתורם
זה מספר שנים משתמשים בתחליפי עצם כגון פרמקול או טוטופלסט (Tuttoplast) מבקר, מחזירים או מרקמות אדם אשר עברו צְמִיתָה (דנטורציה) ועוקרו. מכיוון שלא עבר די זמן מאז תחילת השימוש בהם לא ניתן לקבוע את יעילותם, ועד כה לא דווח על זיהומים עקב דחיה או הרס רקמות.
ד"ר חזן מעדיף להשתמש בסחוס של המטופל עצמו כאשר הבעיה היחידה הינה זמן ניתוח ממושך יותר – תוספת של חצי שעה עד שעה במקרה של שתל מצלע.